שירים

בשביל מי? איך? מתי ולמה? נגד מי? איך? נגד מה? נמאס מפתרונות של כח איפה אתה? מי אתה? למי אתה נושא תפילה? אני עכשיו רוצה לצרוח למען מי? איך? מתי ולמה? אתה חייב לנקוט עמדה תמיד מוכרח למחות כנגד אם כך אני בעד חמה מעל חולות מדבר ויערות בגשם בעד הילד שבוכה, לא משנה היכן בוכה כמו כל ילד בעד הילד שכאן מת בקצה הרובה שלך זה ילד מת, זה ילד! זה באמת נורא לבחור משני צדדים תמימים רק צד

אֲנִי שְבוּרָה אֵיךְ לא רוֹאִים הַשְרָאָה מְטוֹרֶפֶת אֶפֶקְטִים חֲזָקִים אֲקוֹרְדִים מָז'וֹרִיים אַתָּה תֶּאֱסוֹף אֶת כָּל הַשְּבָרִים מִכָּל הַמְּדִינוֹת שֶהִתְפָּרַקְתִּי בָּהֶן כְּמוֹ אִיזִיס וְאוֹזִירִיס אֲחִים אַךְ לא בַּדָּם

לפני מאות ימים בערך שנתיים האצבעות ראו את מה שאי אפשר בעיניים קשה להיזכר נדמה לי שפני כוסו בגשם ורק מבט אחד עדיין חותך אותי לא האמנתי שתבוא כל כך רחוק אין בי ספק אין בי ספק הקור הקפיא אותי אתה לבשת מעיל הנעורים שלי, אתה שתית כמו מים ולפעמים עכשיו בעיר הישנה הזו אני רוצה את כל מה שאבד לי מאז  

בלי לשים לב ובלי להרגיש לא בנוח בלי יתר רצינות בלי ניצוץ לפעמים אומרים את זה אבל אני אומר לך – אני אוהב אותך את לא מסמיקה ואין לך ברק בעיניים מפנה אלי הגב, סוגרת את דלת המקלחת את צוחקת אבל אני אומר לך – אני אוהב אותך ואיך לא אומרים אף פעם מה שיש באוויר תגעי בי שנית בלי לשים לב, כאילו הסתכלי במראת המכונית תראי את העיניים שלי מסתכלות בך

אני בזרועות האיש אני כמו ציפור רכה לא נחש מתפתל   אני שם כל המחשבות מתחברות מציאות מתהדקת רופפת שקופה כמו צעיף   אני בזרועות האם ושקט כבד מבשיל

לא ידעתי מה תעשה לי לא חשבתי שתענה לי אני מוכנה לעשות את זה באור ובחלון פתוח כדי שתגמור בוא ותכנס זה שם בשבילך שוב אתה לוחש את נסיכה אני מוכנה לעשות את זה באור ובחלון פתוח למרות הקור

צִיפּוֹר עַל הַכְּבִיש עוֹלִים לַאוֹטוֹבּוּס אֲנִי וְהָאִיש שֶלִי תָּמִיד בְּחִיפּוּש הוּא גָדַל בֶּהָרִים יוֹם בְּשָבוּעַ נְקוּדָה עַל הַקִּיר בְּאוֹפֶן קָבוּעַ גַּם בַּמִיטָה, גַּם בְּאֶמְצָע הָעִיר אוֹתָה הַדִּירָה אוֹתוֹ הַחַלוֹן יוֹם שֵנִי אוֹ שְלִישִי מַמְצִיאִים פִּתָּרוֹן הִגְשָמְנוּ הַכּל וְעַכְשָיו מְחַכִּים לְבוֹקֶר שַבָּת בֶּהָרִים וַאֲנִי הָיִיתִי מוּכָנָה לִקְרָאתוֹ

בּוֹאִי אֵלַי בּוֹאִי אֵלַי כְּמוֹ הָאוֹר הַמִּתְגַנֵּב מִבַּעַד לַתְּרִיסִים כְּמוֹ מַעֲיָן כְּמוֹ שִמְחַת יְלָדִים כְּמוֹ כֶּלֶב תָּמִים כְּמוֹ דִמְעָה עַל רִיסִים בּוֹאִי אֵלַי בּוֹאִי אֵלַי כְּמוֹ הִשְתַקְּפוּת בְּתַחְתִּית הַבְּאֵר כְּמוֹ פֶּרַח בְּשָדֶה אַחֵר כְּמוֹ אֱמוּנָה בְּאֱלוֹהִים כְּמוֹ מַיִּם שֶשוֹטְפִים בָּהֶם אֶת הַפָּנִים

עצבות סגולה נוסך בכל והוא עושה את הפרחים ורודים צובע השמיים בצהוב נערות זרות מופיעות בחיי ובחלום נושק לי בדקדוק פראי יכול לתפוס בי, לקלוע בגבי ברוך. אהבה רכה בחוטים שקופים נראים שבין ידי הישנות לעיניו. אנחנו הנצח עושה השמיניות, הנצח המצייר מעגלים. הוא לא קושר בחבלים כמו העונה המתחלפת מפלס דרכו בכאן ובעכשיו כנגד כל הסיכויים מלטף אותן במקצב מסובך שרק אני יודעת ומבינה למדתי להקשיב לו, לשמוע את נשימותיו. אהבה רכה בחוטים שקופים נראים שבין ידי הישנות לעיניו. אנחנו הנצח

אל העץ אני נצמדת בחורשה קטנה בסאנט-אמנד ואני אותך תופסת אז תורך לתפוס אותי עכשיו עץ עומד, יונה שם עפה בחורשה קטנה בסאנט-אמנד סובבים במחול פרוע עפה לה ברוח היונה מעל עץ ציפור שם עפה באביב, אל על היא ממריאה גיל עשרה המטורף בחורשה קטנה בסאנט-אמנד תחת עץ, בלי אף מילה אתה אוחז אותי ומאוהב חצאית בדשא עפה וחלום ילדות ממריא עכשיו יום יפה, ראש משוגע רחוק מהחורשה של סאנט-אמנד ורחוק מזמן בית ספר עם הרוח עפתי אז לעד שלום

כל הזמן היה אומר לי: בואי איזה חתיכת פרצוף יש לך אני לא מבינה ברגשות הוא נסע לזמן קצר כך הוא אמה אמרתי לו: יופי תתקשר אולי כשאתה חוזר מחכה פה כמו בתור לרופא   זה זמר נוגה יש שהיו קוראים לזה בלוז קצת סנטימנטים מלנכוליים ניסיתי להראות לך   אהבה של כוס קפה קמטים, עיתון בבוקר סדינים לבנים, אכזבות קטנות משהו אין סופי אפור כמו הסוף של החיים   מעדיף רק לדבר אז אני אוותר טלפון מצלצל שוב אני מודיעה על סימן מיותר

קו גורל אלכסון ישר גס, תפור עקום עוד מהתאונה כל מה שעוד עתיד לקרות עשוי ברגע להיות גופה במלחמה אני אשטוף כל יום שלך באור אני זריחה בשבילך אין דבר שאי פעם יפריד בין שנינו איזה רגע יפה רגע חולף של הבטחה גלי גלים גדולים מתנפצים, נשברים וגל אחד גדול הוא גל הגלים הופך את הקיום שלי לנשימה אחרונה

הִיא הָ הִיא הָאִישָה הַמּוֹשֶכֶת הִיא הַמּוֹשֶכֶת בְּכָל הַחוּטִים הִיא הַ הִיא הַצִּפּוֹר הַמְּחַיֶּכֶת הִיא מְגַרֶשֶת אֶת כָּל הַשֵּדִים הִיא הַ הִיא הַנּוֹצָה הַבּוֹעֶרֶת הִיא הַשּוֹבֶרֶת אֶת כָּל הַחוּקִים הִיא הַ הִיא הַתְּנוּעָה שֶל לַלֶּכֶת הִיא הַהוֹלֶכֶת בְּכָל הַשְּבִילִים דָּם שָחוֹר, דָּם שָחוֹר דָּם שָחוֹר מְשַחֵק מְשַחֵק עִם הַמּוּזָה מִי מַ מִי מַאֲמִין לַמְּכַשֶּפֶת זוֹ הַנּוֹשֶפֶת אֶל תּוֹך הַגָּלִים מִי מְ מִי מְגַלֶּה אֶת הַשֶּקֶר זוֹ שֶלְעֵינֵיהָ שְקוּפִים הַשְּקָרִים דָּם שָחוֹר, דָּם שָחוֹר דָּם שָחוֹר מְשַחֵק מְשַחֵק עִם הַמּוּזָה

מָחָר יָבוֹא יוֹם חָדָש וְהַכּוֹל יִהְיֶה דוֹמֶה מְאוֹד מָחָר יָבוֹא בּוֹקֶר אוֹר וְהַכּוֹל יֵרָאֶה רָחוֹק מְאוֹד הַיּוֹם נִשְפָּךְ פּה דָּם מָחָר תִּתְנַגֵּן מוּזִיקָה הַיּוֹם שָאַלְתִּי שְאֵלוֹת מָחָר שוּב אֶשְאָל אֶת אוֹתָן שְאֵלוֹת הַיּוֹם הִרְבֵּיתִי בְּמִילִים מָחָר אֶבְכֶּה דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת תְּמוּנוֹת נָפְלוּ מֵהָאַלְבּוּם כְּבָר לא עוֹרְרוּ בִּי שוּם זִיכָּרוֹן מָה שֶכּוֹאֵב לִי זֶה הַזְּמָן הַתְּחוּשָה שֶבְּקָרוֹב אֶעֱבוֹר מִכָּאן הַיּוֹם הַבַּיִּת חָם מָחָר תְּנַשֵּב רוּחַ עָבְרָה שָעָה וְעוֹד שָעָה וְהָיִיתִי לְבַד בַּתַּחֲנָה עוֹלָם קָטָן נִרְאָה גָּדוֹל וַאֲנִי אוֹסֶפֶת הַכּוֹל הַיּוֹם הָיִיתִי שָם

אני אהיה האיד שלך החלק הפנימי העמוק ביותר אני אשחק אותך אני אשתולל אני אעשה שלא תדע מהחיים שלך אני אביא לך מאור הנשמה אני אביא אותך לאין סוף אגלה לך מסודות הבריאה אהיה כל צליל ריח טעם צורה אני אהיה המעמקים שלך בת יער שמלמדת אילם לדבר אביא את החיות מסביב ואקרא לכולן בשם אמיתי כשתהיה רע אשגע אותך אופיע כדמות מפחידה אעשה לך פרצופים איומים עד שתיבהל מפני עצמך אמלא את חייך ברמזים אפזר אותות בכל מקום אשאיר

לה, זו הגבירה בחום, זו בצללים לה כתבתי ביום גשום כמה מילים אם אי פעם תשמע אותן בטח תדע כי זה שיר אהבה קטן רק לי ולה זו אני הגבירה בחום, זו התמירה כן אני הגבירה בחום, זו ששמעה ולאור לבנה צחה בלילה קר היא הולכת אחרי קולך וקול הגיטר לי ילד השאיל היום את עפרונו ומתוך הגיטר פתאום רה, סול ודו הניגון מעצמו פרח כמו משורר כל השיר בראשי צמח, שב וחוזר כן, ילד השאיל לך את עפרונו ומתוך

ביום יפה או לאור לבנה על שפת אגם שקעתי בשינה ופתאום קרע את השמיים הוא בא מתוך האור, הנשר השחור לאט פרש את זוג כנפיו ראיתי איך הוא מעלי סבב על ידי רישרש בנוצותיו נפל מהשמיים ולצדי ישב אבני אודם בעיניו זרחו בגוון לילי כנפיו חשכו על מצחו אלפי אורות דלקו מכתר יהלום באור כחול ברקו מקורו נשק לחיי את צווארו החליק אל כף ידי אז ברגע הוא הפך מוכר עלה מן העבר ואל חיי חזר קחי אותי ציפור, הגידי

כָּל הַרְחוֹב שַרְשֶרֶת יַהֲלוֹמִים כָּל הַרְחוֹב נֶחָמָה לַסּוֹבְלִים בּוֹקֶר בַּרְחוֹב חֲרָטוֹת יוֹצְאוֹת לָאוֹר לֵיל אֶמֶש עוֹלֶה בְּאֵש הַשֶּמֶש כָּל הַרְחוֹב חוֹם וְתוֹם תּוֹפֶס אוֹתִי בַּלַּילָה נֶחְרֶבוּ הַרְחוֹבוֹת כּוּלָם וְהַיּוֹם הַרְחוֹב שֶלְךָ קָם בּוֹקֶר בַּרְחוֹב הַלֵּב שֶלְךָ נִשְבָּר אִישָה עִם שְנֵי כְּלָבִים יָפֶה וּמְכוֹעָר אַתָּה שוֹטֶף כֵּלִים וְלא יָכוֹל לִנְשוֹם עַל כּוֹכָב אֲשֶר הַשֶּמֶש מֵאִירָה בּוֹ אֶפְשָר לִכְתוֹב עַל הַרְחוֹב וּלְהַרְגִיש קַיָים

החום של התנועה מגיע מבפנים הים שבסופה עושה בי סימנים   האור של המנורה מצליח להעיר מתחת לשמיכה היום כל כך בהיר   המילה לא מתחילה היא החולה הכבולה ואתה שלה הברכה שם זרוק את שמך וחסל את הברית הכרותה את אהבתך  

חֲזוֹר לְהֵיכָן שֶלָמַדְתָ אֶת סוֹד אֲפִיָית הַלֶּחֶם לְהֵיכָן שֶלָמַדְתָ אֶת סוֹד בְּעֵירַת הָאֵש לֵב אֶחָד שָלֵם, בְּלִי מַחְלוֹקֶת עוֹבֶד אֶת הָאֲדָמָה שִמְחַת הַבּוֹקֶר וְצַעָר הָעֶרֶב הַיּוֹרֶד חֲזוֹר לְהֵיכָן שֶלָמַדְתָ אֶת כּוֹחַ אַהֲבָת הָאֵם לְהֵיכָן שֶרָאִיתָ לְהָבָה דוֹלֶקֶת בְּשֶמֶן קוֹל אֶחָד בּוֹדֶד אֵיךְ פַּעָם הָיִינוּ מִכְרֶה שֶל רֶטֶט וְחָכְמָה אֶת פֶּצַע הַשֶּמֶש מְרַפֵּא הַלָּילָה הַמֵּת בַּמָּקוֹם בּוֹ נוֹלְדָה הָאִישָה מִתּוֹך הָאֵש בַּמָּקוֹם בּוֹ חַצְבָה אוֹתְךָ מִתּוֹךְ הַסֶּלַע שָם אֲנִי מְחַכָּה

הַבְּדִידוּת הִיא צִינוֹק בְּלִיבָּה שֶל עִיר שֶפּוֹעֵם בְּלִי לַחְדוֹל מִסְבִיבִי וַאֲנִי אֲזוּקָה וְהָעִיר בְּרִיחִים וְהָעִיר תְּרוּעָה וַאֲנִי שְבָרִים סֶדֶק מוּל סֶדֶק חוֹמה מוּל חוֹמָה תְּקִיעָה מוּל כּוֹחוֹת הָעִיר עוֹד רֶגַע תִּקְרוֹס, וַאֲנִי בָּה חַבֵּק אוֹתִי לא יִהְיֶה לִי אַחֵר מִלְבַדְךָ וְהָעִיר נְחוּשָה, וְהָעִיר אֲנָשִים וַאֲנִי תְּלוּשָה, וַאֲנִי לְחָשִים לִרְאוֹת אוֹתְךָ זֶה כְּמוֹ סַכִּין בַּלֵּב מִיָּד עוֹשֶה אוֹתִי חוֹלַת גַעֲגוּעַ עוֹד מַבַּט בַּעֵינַיִים הַשְּחוֹרוֹת שֶלְךָ עוֹד נְשִיקָה אַחְרוֹנָה כּל עוֹד הַזְּמָן עָצַר מִלֶּכֶת הַבְּדִידוּת אֲיוּמָה וְאַתָּה מוּלִי וְאַתָּה בִּמְקוֹמְךָ וַאֲנִי… לְכוּלָם

אני טעיתי, חזרתי למקום בו גדלתי בעיר הרחוקה הולכת טעיתי, רציתי שוב לראות ערב גולש על הגבעות בצל כחול אפור של שקט ושוב מצאתי כמו פעם, אחרי זמן שעבר הגבעה, העץ מזדקר שם כמו בעבר צעדתי, מצחי בוער קולות עבר ביקשתי לרמוס בתרועת יום זיכרון רודפים, לוחשים על מוות וסוף אני נשכבת תחת עץ עם בדיוק אותם הריחות והדמעות שלי שוטפות הדמעות.. גבי חשוף על פני הגזע והעץ מחזיר לי כוח, כמו בערש ילדותי עיניי עצמתי לזמן רב, אולי לחשתי

אני ואתה מכירים עוד משם כמו נחל לשווא, זרמנו לים אני ואתה עכשיו במיטה כמו איש ועשן מכאן עד לאן הקצף העומק וכל הדגים השמש ביפו על פני הסלעים עכשיו את החוף כנראה משפצים ואנחנו נצמיח שורשים כמו עצים אולי נתייבש ונהיה אדמה אני ואתה הקצף העומק וכל הדגים השמש ביפו על פני הסלעים כשמשהו נגמר אני עוד בוכה אני מבינה שאני לא שלך

והיה בי כמהון ולא היה בו סף סף להיעצר לא היה בו וסף שלוה לא היה בו ועשיתי בי סיפים סיפים להיעצר ולראות וגילפתי בי מדרגות מדרגות לראות שמים וקרן שלוה נגעה בי

הוּא מְחַכֶּה שֶהַדָּם יַפְסִיק לִזְרוֹם לא הִתְכַּוֵּון שֶהַזְּמָן יַחֲלוֹף כָּל כָּך מַהֵר הוּא מְגַלֶּה שֶאֲנִי אִישָה – תּוֹף אֶפְשָר לְהַכּוֹת הוּא מִסְתוֹבֵב עַל צִירוֹ מִזֶּה זְמָן יֵש לוֹ מִילִים בִּשְבִילִי עַד אֵין סוֹף הוּא לא אוֹמֶר מוֹשֵך בַּחוּטִים הוּא נוֹתֵן אֶת הָאוֹת עַכְשָיו לְהַכּוֹת הוּא יְלַמֵּד אוֹתִי אֵיך לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ יֵש לִי יָדַיִים כְּמוֹ סַכִּינִים וְלֵב שוֹבֵר הוּא מְגַלֶּה אֶת סוֹדוֹת הַסּוּכָּר הַמָּתוֹק שָרוּף וְאַחֵר בּוֹא נוֹרִיד אֶת הַמַּסֵכָה תֵּן לִי אֶת הַכּל תַּרְאֶה לִי בַּיָּדָיִים הֲפוֹך כָּחוֹל לְאָדוֹם חָזָק

אם למות בשביל למות, אבחר את גיל עשרה אם ללכת כדי ללכת, אני לא אחכה, אני לא אחכה אני מעדיפה למות יפה וצעירה שלא יראו אותי נובלת עטופה בתחרה, עטופה בתחרה אל תבואו לספר לי שמוקדם מדי למות לכו חפשו מקום אחר, עם האופטימיות הזאת ראיתי את הגשם ביערות הזהובים את הגנים כמהים והגלים הנשברים, גלים הנשברים מכירה על צווארי את היד העירומה כרעתי על ברכי אל מול יופייה של שושנה, יופייה של שושנה ומה טוב אם יש כאלה שעיניהם

אין לזה חוק אין כללים בזה משהו רך מסתתר בזה אושר גדול לא מוותר עוצר אותך עוצרת מהר את עוברת   שוב העבר משנה הכל לו יכולנו לשכוח להוריד העול כאב מכאן זורק אותך לים מהר אותך מהרת שובר את שוברת  

מה המוות הגדל בתוכי אנשים חיים אוכלים חיות הולכות על עקבים גבוהים בעוד השאלה נשמעת מה המוות מה מה הילד המת משחק בתוכי מתי ייקחו אותו אביו ואמו מה השקר הערמומי המדויק כל כך שאינני מצליחה לראות דרכו השקר שסיפרתי אני לעצמי השקר על המוות האוכל את העיר הגדלה בתוכי בא והולך חוזר ובא והולך חוזר ובא והולך חוזר ובא כוח גדול

הוּא הֶרְאָה לִי פְּרָחִים יָפִים אָהַב אוֹתִי עַד הַנִּימִים הֲכִי שְקוּפִים הוּא סָלַח לִי הָמוֹן פְּעָמִים חִכָּה לִי תָּמִיד כְּשֶלֵילוֹת הָפְכוּ לְיָמִים אֵיך קָרָה שֶהָלַכְתִי מִמֶּנוּ? אֲנִי מַחְזִיקָה חָזָק בְּמוֹשְכוֹת עֶגְלַת הַבֶּכִי הַזאת אֲנִי מַחְזִיקָה חָזָק, מַחְזִיקָה בְּכָל הַכּוֹחַ דוֹהֶרֶת עַל סוּס עִיוֵור עוֹד מֶרְחַק נְשִימָה מִכָּאן אֲנִי אֲקוּם מוּקְדָם לְהָבִין אֶת מָה שֶמֵּת בֵּינֵינוּ לא מוּכָנָה לְוַותֵּר עַדַיִין לִחְיוֹת אִתוֹ כָּל הַחַיִים, לְגַדֵּל יְלָדִים כִּי אֵין בַּעוֹלָם מִי שֶיּוּכָל לְגַלּוֹת לִי אֵיך לַעֲצוֹם אֶת הַעֵינַיִים, לְהַרְפּוֹת אֶת הַיָּדַיִים אֲנִי

משייטת בקניון לא ידעתי מה לעשות עם זה לא הבנתי אם לקנות מזה או מזה או לחכות לאביב לחכות שיבשיל לשוב אל השביל לעלות על מטוס לשייט ברחוב בארץ אחרת עם שמלה נהדרת  

גשם על נאנט אחוז בידי השמיים של נאנט מעציבים אותי בוקר כמו כל הבקרים פני העיר היו חיוורים בדיוק היום לפני שנה יצאתי מן התחנה את נאנט לא הכרתי בה מעולם לא ביקרתי היה צריך את המכתב כדי שאגיע עד לכאן "גברתי, אנא התייצבי רחוב Grange-au-Loup עשרים מהרי, נותרה מעט תקווה הוא ביקש לראות אותך" בימיו האחרונים אחרי שנים של נדודים פתאום אל תוך ליבי חזר זועק בשקט שהופר מהיום שבו עזב אני קיוויתי לו לשווא הנווד הנעלם הנה חזר

שקט בעיר האבודה דחוסת הכאבים סגרו את המפעל כיבו האור ואין זוכרים עלה על הקרון וסע כי את העיר הזו יעמעמו בהדרגה ועם האלוהים ישלח מלאך הוא לא יזכור את שמה ואני, אני לא נולדתי כאן הרחובות מוצפים בזרים עניים ועצובים לא יבכו אותי

האור מהדהד מבעד לדלת וצל ענקי יורד ערפל מכסה את הדרך   הרוח נושב מבעד לדלת וצל ענקי יורד ערפל מכסה את הדרך   פרח נפתח ומתפשט עכשיו הוא הולך אותי אליו

לא חָשוּב מַה הָיָה הָעִיקָר לִהְיוֹת שָמֵחַ לא תִּהְיֶה פּה אֶבֶן עַל אֶבֶן מוּכְרָחִים לִשְכּוֹחַ לא לְפַחֵד כְּלָל לא יָקוּם פּה בַּיִּת עַל אֲדָמָה שְרוּפָה עֶשֶר שָנִים לא יָקוּם פּה בַּיִת

תָּמִיד עַל סַכִּינִים   מַדּוּע שֶלא שֶפַּעָם אַחַת פָּשוּט פָּשוּט תִּיקַח אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ תִּיקַח אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ וְתאמַר נִשְכָּח

אַת אַת אַת הַמָּרְאָה שֶלִּי אַת אַת אַת הָאַשְמָה שֶלִּי אַת נָטַעְתְ אֶת הַכּוֹח שֶבִּי אַת גִדַּלְתְ אֶת הַבַּת שֶאֲנִי קוֹד הַזִּכָּרוֹן הַמְחוּרְבָּן כֶּלֶא – בַּיִּת הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת וְאֵין בְּאֶמֶת יוֹצְאִים מִכָּאן אַת גִדָּלְתְ אֶת הַחָיָה הַזאת מִפְלֶצֶת-פֶּה חֲלוֹמוֹת מִתְרַסְקִים אַת אַת אַת הַמּוּדָעוּת לַעַזָאזֵל מְכוּרַת-אַנַאלִיזָה עַד אוֹבְדָן מַשְמָעוּת קוֹד הַזִּכָּרוֹן…

זו קנטטה זעירה בקצות אצבעות מגושמת, לא מרפה, אליך לעלות זהו שיר קטן אותו ניגנו בתקופה יפה לבד קשה לי לנגן סי מי לה רה סול דו פה הקנטטה הקטנה, פה סול דו פה לא הייתה כה מגושמת כשהיית כאן התווים זרמו קליל, בשמחת אצבעותייך לבד קשה לי לנגן סי מי לה רק סול דו פה את הלכת, שברירית, אל השמיים כאן נשארתי מגושמת, פה סול דו פה רואה אותך, חייכנית, ישובה על יד פסנתר מחייכת ואומרת: "אנגן, את שירי

רחובות בלילה מלוכלכים מאד הולכת שם לא מפחדת כלל נמשכת אחרי סמלים עתיקים לאהבה בין עובדים זרים לאט לאט החיים שלי נתגלו כציור שאין לו סוף הולכת לעד סביב אותם רחובות בין תשוקה מינית לחיים בודדים באזור מגודר ברחוב הרוס רק כאן נשארו מגרשים ריקים מציאות קבורה תחת חלומות על גדולה לאט לאט החיים שלי נתגלו כציור שאין לו סוף הולכת לעד סביב אותם רחובות אבן שהנחתי שם תישאר לעד בתוך הכיעור יש אותי ואותך

בעיניו מאיר חושך וידיו מזכירות לי חץ וקשת הוא מביט לתוכי בחשש ורואה הכל לפניו לא היו לי עיניים ואוזניים להקשיב לו במילה בודדה הוא שובר חותך בעצמות שלי   הרמזורים שלי ירוקים המכונית ריקה והוא לא איתי דם מרגליו זורם ואני את רגליו חובשת שריטות הקוצים והקיפודים באהבה חובשת   הוא לא רוצה הכאיב לי הלוואי ויכולתי לרכך אותו הוא יבוא מן החושך הוא ימס באור עורקים מפלדה בתוכם זורם נהר שחור רציתי לגעת בפנים להרגיש החספוס שלו  

רק ניגע בקצה האצבע ונמצא לנו מקלט נכנסים לאט לאט השיער שלי אסוף בחוט ויד מטפסת במורד הגב מורידים את הבגדים עוד מעט והוא שלי בחלון ראיתי ילד וכנפי כשל מלאך בחדרי האור חלש ובבוקר קרן שמש כאן והיא מטפסת במורד הגב

מעבר לקיר מתנגנים שברים צלילי חורבות ואני מזהה שיר ומשתקפת דרכו אל בית או מבנה מוגן שם הכל שזור משירי ילדותי אין כניסה למציאות שלכם! חותכת וקורעת חלומות שלי!

עצורה ועצובה ההתהוות המדויקת דרך רגע ורגע דרך האמת שלה נכונה והמוטעית דרך טעויות קטנות לא את ולא אני לא נקשיב ולא נשמע אני על כל מקרה את התשובה יודעת וגם אם לא אז בכל זאת בוא לא ננסה לשבור קירות שכבר עומדים בוא נשאיר הכל נקי יושבים משני צידי הסירה לא את ולא אני יודעים באיזה חיה מדובר מי את ומי אני על סירה בודדה במדבר בעולם שנפתח לפנינו ונסגר היא תתן חמש דקות אך לא תלכד ברשת שבשקט

לא אספר על גשם שאינו מפסיק על בוקר אפרפר או על ענן מעיק ברחתי מן הערפל ואין מחזיק שמיים בהירים יותר, מקום מבהיק רוצה שתחזרו אלי הלילה כבר מים זועף, ניגון של מוזיקת ברבר שירים שמחים וצחוק שמהדהד ביזאר קולות ורעשים של המולת שיכר מלח בסלעים ולובן הצדפים אלף פעמים גלים מתגלגלים שמש מתפוצצת ואדום פקחי של אש שמתלקחת, קיץ אינסופי למרות ניסיונותיי להאמין באור חוזרת מרחוק ושמש בשחור ניסיתי את הכל ותאמינו לי חוזרת עייפה, ייאוש בכל כולי קלילה

בהבזקים של אור חזק אני והדמויות המוצלות הבזקים של אור חזק דרך גדר בנסיעה מהירה אחרי כל זה מחכה לי משהו מתוק בקצה הכאב שלי מתחיל כאב של מישהו אחר בקצה הכאב של מישהו אחר אולי מתחילה ארץ חדשה 2. בוקר, לא שלם כמו כל בוקר, שבור על ידי בניינים וקרני שמש לכלוך על השמשה אהבה בדשא הבתולי שאומר: לגעת ואומר: הכל חולף ואומר: החולף הוא תמיד אין עוד ירוק כמו הירוק הזה נוצץ, עלום, תינוקי מהבהב בין גזעים חומים

בוקר צופן כלי שנשבר פתאום השברים יוצרים משהו אחר לא כלי אלא דרך עם קוד גנטי שונה שפה חדשה של אין לאחוז בחלומות בוקר צופן כלי שנשבר אסתטיקה אחרת ביעור החלל דרך צלחה! אין מקום יש מקום שש עשרים ושמונה מוכן לשיגור

אלה כל הימים, אלה כל הלילות הנה כל הזמן מאז הלכת שוב אמרת לי הפעם זה המסע האחרון אנחנו לבבות שבורים שוקעים לאבדון באביב תראי אני אבוא בחזרה באביב יפה לדבר אהבה לראות את הגנים פורחים, שוב נלך ברחובות פריז ביחד נתהלך תגיד, מתי אתה חוזר? תגיד, האם אתה זוכר? שהזמן אשר עובר לעולם אינו חוזר עוד יום אחד אבד עוד יום ועוד אחד… האביב ברח לו כבר מזמן עלים סדוקים, עצי היער בוערים יפה כל כך פריז בסתיו המתאחר