גלי גלים – ״השיר הישראלי הכי יפה של השנה״ (בן שלו, הארץ)
"כל שיר הוא יצירת מופת קטנה.. ..הם מתחילים להזדמזם מעצמם, ולאט לאט נחשף אחד האלבומים היפים שיצאו פה לאחרונה.." (יואב בריל, טיים-אאוט)
"אלבום ששובר סטנדרטיים ישראליים מוכרים ומציב את אליאב בחזית הקדמה המוזיקלית הישראלית" (אילן שאול, ישראל פוסט)
"איזה יופי. מוסיקה אינטליגנטית ויפה עושים גם כאן, מתחת לאף שלנו" (רז ישראלי, NRG)
"הצהרה משכנעת מאד של אמנית שבטוחה בעצמה" (סער גמזו, קול הקמפוס, הארץ)
אחרי שני אלבומים, הראשון בחברת תקליטים, השני עצמאי ומגובה בקמפיין יח"צ וסיבוב הופעות ייסודי, טליה אליאב מוציאה אלבום שלישי, הום-מייד, עצמאי מאלף עד תו, בהפקתו של שי לוינשטיין.
אלבום ממורכז, קצר, חתרני וחדור כוונה פופית. טקסטים עבריים פואטיים [כולם של טליה, גם הלחנים] מלווים בנגינת עוגב [הוקלט בבית מלאכה לעוגבים, היחיד בארץ], ונגינת גיטרה חשמלית מרגשת ונוקבת של שי לוינשטיין, בסאונד חסר פשרות הייחודי לו (יהוא ירון, קטב מרירי, אפור גשום). את התופים האלקטרוניים הם תכנתו באולפן ביתי, את ההפקה בנו באווירה של חיפוש ומשחק במכשירים שונים [אפקטים של גיטרה, מיקרו קורג, כאוס פאד, הקלטות של פיצוצים ורעשים]. השירים עצובים ומחאתיים [כמו תמיד], הפעם מבקשים לתקשר עם הקהל יותר מתמיד.
בהגשה פשוטה, טליה מורידה עוד קליפה, חושפת מחשבות על מוות [מוות שם זמני]; התמסרות אל הלא-נודע [גלי גלים]; בדידות [יפו]; מחאה [שיר ילדות]; עירוניות [רחובות]; הרהורים על כאב [שניים]; מילים שבורות [06:28];
'שש עשרים ושמונה' שולח אותות לחלל החיצון,
"..מוכן לשיגור.." אל עבר עולם חדש חוצה גבולות, שפה וסגנון.